השיטה שבעזרתה ילדים בעלי מוגבלויות מתגלגלים להצלחה 

יום שישי, תשע בבוקר, פארק הירקון מזרח. לאורכם של שבילי האופניים המטופחים מדוושים רוכבי אופניים נמרצים. מרחוק מתקרבים מי שנראים כשלושה חברים - שניים על אופניים, והשלישי על רולר בליידס, לבושים במיטב בגדי הרכיבה, כמקובל היום במחוזותינו.
יוסי קט בפעולה צילום: יוסי אלוני
כשהם עוצרים לידי אני מגלה שלא כך הוא: רוכב האופניים הצעיר מבין השניים הוא ח', בן 14, בחור בעל מוגבלויות מוטוריות ובעיות ראייה קשות, הרוכב השני הוא אביו, והשלישי הוא יוסי קט - מורה לרכיבת אופניים המתמחה בלימוד רכיבה לבעלי צרכים מיוחדים - אוטיסטים, בעלי שיתוק מוחין, בעלי עיכוב התפתחותי, נכים ועוד. 

יוסי מתבדח עם ח', מחמיא לו על הרכיבה, טופח לו על השכם ולא שוכח לתת חיבוק גם לאב הגאה. "ניפגש בדיוק בעוד שבוע?",? הוא נפרד מהם בחום ומשחרר אותם אל המושב בשפלה שבו הם גרים. "הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים לוקחים אותם על פי רוב לפיזיותרפיה, לריפוי בעיסוק, ואם הילדים רוצים משהו קצת אחר מנסים רכיבה על סוסים",? מסביר קט. 

"אבל מגיע שלב שהילד רוצה להיות כמו החברים שלו, ולרכוב על אופניים, וברגע שהוא מצליח - מבחינתו הוא הופך לשווה ערך לאחרים. הרצון של הילד להצליח ולהיות כמו כולם מקפיץ את המוטיבציה שלו לרמות שאף אחד מסביבו לא מבין".? 

ההצלחה ברכיבה על אופניים משפיעה גם על ההתקדמות וההצלחה של הילדים בתחומים אחרים - לימודיים, מוטוריים ורגשיים. "אפשר לומר ששיעור רכיבה שווה ערך לשלושה מפגשים אצל הפיזיותרפיסטית",? מסביר קט. 

ובאמת - איך לא חשבנו על זה קודם? "יותר ויותר פיזיותרפיסטים ואורתופדים מצדדים כיום ברכיבה על אופניים כספורט טיפולי מצוין לבעלי מוגבלויות מוטוריות. הרכיבה על אופניים מחזקת את השרירים, מפתחת שיווי משקל וקואורדינציה, מפעילה את המוח והחושים ומשפרת את אומדן המרחק ומהירות התנועה. 

"כעת אני בתהליך של עבודה עם קופות החולים, כי הקופות החלו להבין שרכיבה על אופניים זה כמו טיפול אלטרנטיבי, ויש מרפאים בעיסוק, בעיקר כאלה שעובדים עם אנשים שסובלים מפגיעה מוחית או מוטורית, שבאים לראות אותי בשיעור".? 

מסתבר שרכיבה על אופניים, כמו עוד פעולות אוטומטיות, כגון הליכה, נשמרת אצלנו בזיכרון הפרוצדורלי, משמע שאם למדנו פעם אחת לרכוב על אופניים - נזכור לעשות זאת שוב גם אחרי 10 שנים. 

מעולם ההיי-טק למרחבי הרכיבה 

תתפלאו, אבל קט לא התחיל ללמד רכיבה על אופניים לבעלי מוגבלויות לאחר שעסק בתחום הטיפולי או בספורט הרכיבה - למעשה עד לפני שמונה שנים הוא היה בכלל בתחום ההיי-טק. "כשיואב בני היה בן שש הייתי אמור ללמד אותו לרכוב על אופניים, כמו כל אבא מצוי. 

"החלטתי לעלות על הרולר בליידס והוא רכב לצדי, אמרתי לו להסתכל קדימה ולדווש, ואחרי דקה הוא כבר רכב",? מספר קט, "באותו יום לימדתי באותה דרך שלושה חברים שלו, אבל לא ייחסתי לזה שום חשיבות. בערב קיבלתי טלפון מהורים של חבר נוסף, שיש לו מוגבלות מוטורית, שביקשו שאנסה ללמד גם את הבן שלהם, כדי שלא יישאר

מאחור כשכל החברים כבר רוכבים. 

"הילד הגיע למחרת, ולימדתי אותו בדיוק באותה דרך שבה לימדתי את האחרים - והנה, גם הוא רוכב. בערב קיבלתי את שלושת הטלפונים ששינו את הפרספקטיבה שלי לחיים: מהמנתח, מהמרפאה בעיסוק ומהפסיכולוג של אותו ילד, כולם התקשרו להודות לי. בעיניהם זה היה נס רפואי שהילד רוכב, והעובדה שהוא רוכב תעזור לו בהמון דברים בחיים. 

"אמרתי תודה והמשכתי בחיי האפורים, ופתאום אני מתחיל לקבל פניות דרך אותם אנשי מקצוע, שהפנו אלי מטופלים אחרים שלהם. בהתחלה לא ידעתי מה עושים עם זה, אבל ברגע שהבנתי שזה הייעוד שלי - הכל נפתח".? 

 

הטכניקה הייחודית שקט פיתח, יחד עם הגישה הבלתי אמצעית והחום הטבעי שלו, התגלו כשילוב מנצח. כיום הוא מלמד רכיבה מבוקר ועד ערב בפארק הירקון, באזור הצמוד לרמת החי"ל (שם נמצא מרכז לרכיבה),? שישה ימים בשבוע, והוא נעזר בצוות מדריכים ובמזכירה.

הוא מלמד גם ילדים רגילים, ומבוגרים שרוצים ללמוד לרכוב (ומסתבר שיש הרבה מאוד כאלה),? אבל אין ספק שגולת הכותרת מבחינתו היא העבודה עם הילדים בעלי הצרכים המיוחדים: "זה העולם שהכי מאתגר אותי. אני עובד עם אוטיסטים, בעלי שיתוק מוחין, בעלי עיכוב התפתחותי, נכים ועוד. 

"למעשה, מבחינתי אם מי שבא אלי מסוגל ללכת - הוא מסוגל גם לרכוב. אבל חשוב לי שהילד ירצה ללמוד לרכוב, כי מעצם העובדה שהוא רוצה ללמוד, הוא כבר אלוף. כשהאמא מתקשרת אלי אני תמיד שואל אותה 'האם הילד רוצה?', כי כשאין רצון לא יקרה כלום. 

"אם הילד יושב על האופניים ולא מרים רגליים, אני אף פעם לא מכריח, ומבקש שכשהוא ירגיש שהוא באמת רוצה, שיתקשר אלי. אני גם אומר להורים לא להלחיץ את הילד, ובדרך כלל תוך שבוע-שבועיים הם מתקשרים. בכל מקרה הגיל המינימלי להתחיל ללמד לרכוב הוא גיל שש, כי מתחת לגיל שש אין לילד את היכולת לרכז מבט קדימה, וזו אחת מנקודות המפתח להצלחה ברכיבה". 

לא להפסיק לחייך 

עיקרי השיטה ללימוד בעלי צרכים מיוחדים אינם שונים מאלה המסייעים ללימוד ילדים רגילים, מסביר לנו קט, "אבל בעוד שלילד רגיל פעולת הרכיבה מאוד פשוטה, ילד מוגבל הרבה יותר מפוחד וצריך לחזק אצלו את הביטחון. בנוסף, אצל הרבה ילדים מוגבלים יש גם פחד בנושא שיווי המשקל. 

"לילדים עם מוגבלות לעתים קשה להסתכל קדימה, אם זה בגלל הפחד מהסביבה או בגלל מוגבלות מוטורית, והתפקיד שלי הוא ללמד אותם לעשות זאת. ומכיוון שהמטרה הסופית היא לדעת לרכוב, מפעיל את שיטת הקח ותן. אני אומר לילד 'אם אתה רוצה את המשקה שלך או את הממתק - אז תפדל ותסתכל קדימה', ולעתים קרובות זה מה שמפעיל אותם".? 

השיטה של קט (שטובה בעצם לכל מאותגרי הרכיבה באשר הם) מבוססת על שלושה עקרונות יסודיים: "האחד - לא להפסיק לדווש, כי עניין הרכיבה על אופניים למעשה הפוך מההיגיון: אם אתה עומד ליפול, תנהג הפוך מהאינסטינקט - במקום להוריד את הרגליים תדווש מהר יותר; השני - להסתכל קדימה, בדיוק כפי שכשנוהגים במכונית לא מסתכלים על הגלגלים אלא על המשך הדרך; והשלישי - לחייך, כי כשאנחנו מחייכים, אנחנו משוחררים ולא מכווצים, לא נאחזים בכוח בכידון. 

"למעשה אני רוצה להביא אותם למצב שבו הם חושבים על כל דבר אחר בעולם, פרט לרכיבה על אופניים".? ההבדל העיקרי בשיעורים לבעלי מוגבלויות הוא הנוכחות של ההורים בזמן הלימוד. ביום שבו הגענו לראות את קט בפעולה נתקלנו, למשל, בזוג חרדי מבני ברק, לבושים על פי כל כללי הלבוש החרדי, שהביאו את הבת הגדולה, הסובלת מאוטיזם, לשיעור. 

מחזה לא שגרתי, כשמדובר בפארק שרובו ככולו חילוניים בבגדי ספורט. "אני מתעקש שההורים או המטפלים יצטרפו לשיעור - גם כי חשוב שזו תהיה חוויה משפחתית, אבל בעיקר כדי שאם חס וחלילה קורה משהו, כמו התקף אפילפטי למשל - וזה קורה, חשוב שההורה יהיה נוכח ויידע מה לעשות. היה לי נער אוטיסט, למשל, שירד פתאום מהאופניים והתחיל לרוץ, ומזל שהיה שם ההורה, שעזר לי לאגף ולעצור אותו". 

איך בכלל משכנעים ילד שלא מתקשר עם הסביבה להסכים ללמוד רכיבה? 
"אם בהתחלה אמרתי שאני מוכן ללמד רק ילד שרוצה לרכוב, הרי שבמקרה של חלק מהאוטיסטים הם לא תמיד יודעים שהם רוצים, או שלא יודעים להביע את הרצון, והפנייה מגיעה מההורה או מהצוות הטיפולי. הרבה פעמים מגיע אלי ילד אוטיסט עם מבט מנותק, ואני צריך להסביר לו מה לעשות מבלי שהוא יוצר עמי קשר. 

"אני פשוט מדבר אליו כמו אל ילד רגיל, ובו בזמן מעלה אותו על האופניים - ומיד מתחיל לגלגל אותו, כדי שדבר ראשון ירגיש את תחושת התנועה. הרבה פעמים אני מחזיק לו סוכרייה מול העיניים, ומבקש שייסע לעברה. 

"ברוב המקרים, ברגע שהם מתחילים לרכוב הכל משתפר אצלם, כי הרכיבה מאפשרת להם תחושת עצמאות. לראשונה בחייהם הם מובילים בכוחות עצמם, ולא מובלים. רובם אפילו מתמכרים לתחושת הרכיבה ואז ההורים מתלוננים שכבר בחמש בבוקר הילד רוצה לצאת לרכוב. היה לי תלמיד אוטיסט במצב קשה, שאמו ביקשה שאלמד אותו לפדל - ואני אמרתי לה שאלמד אותו לרכוב. 

"היא לא האמינה בשום אופן שאצליח, אפילו התערבנו על ארטיק. הגיע ילד בן שמונה, עם הבעה קפואה על הפנים. אני, כהרגלי, מתנהל איתו כמו ילד רגיל, ותוך דקה הילד רוכב במהירות ו ... מתחיל לחייך. אמא שלו רצה אלי, רועדת ובוכה. מסתבר שמאז שהוא נולד הוא מעולם לא חייך או צחק, גם כשדגדגו אותו. והנה, הילד מחייך ונהנה ולא רוצה לרדת מהאופניים". 

באמתחתו של קט אינספור סיפורים מרגשים כאלה - "הבעיה היחידה לפעמים היא איך עוצרים את הילד. הדבר הכי חשוב עם אוטיסטים זה ללמד אותם לעצור ולהקשיב להוראות קבועות מבני המשפחה. 

"כדי לבדוק אם הילד מנותק לגמרי או לא, אני תופס אותו ונוסע עמו במהירות ישר לעבר הקיר, מתוך כוונה בשנייה האחרונה לסטות ביחד - אבל ברוב המקרים הילד עצמו מטה את הכידון הרבה קודם, מה שאומר שכל הזמן הזה הוא בשליטה גמורה ויודע מה הוא עושה". 

אלופה על גלגלים 

רבים מהילדים המיוחדים שיוסי קט לימד הוא ממשיך ללוות, גם כבוגרים. "יש לי תלמידה שאני מאוהב בה, קוראים לה תם, וכיום היא כבר בת עשרים. כשהיא הייתה תינוקת, המשפחה נסעה לטיול, קרתה תאונה, ותם אובחנה כסובלת משבר בגולגולת שגרם לפגיעה בצדו הימני של המוח (המיפלגיה),? שתוצאותיה הן חולשה של פלג הגוף השמאלי. 

"הרגל השמאלית של תם חלשה, והתפקוד ביד השמאלית חלש גם הוא. היא הגיעה אלי בגיל 13, נערה יפה, צולעת, ועם כוח רצון אדיר בעיניים. בשלב ההוא עוד קשרתי לה את הרגליים לפדלים, כי היא לא הייתה מסוגלת להשאיר את הרגל על הדוושה. יד אחת שלה היא הניחה ישר על הכידון, אבל את יד שמאל היא שמה מקופלת. 

"מבחינתי זה בעייתי, כי אז כל הגוף מוטה הצדה. אמרתי לה 'תדמייני שהיד לא קיימת', ואמא שלה נזעקה, 'זה לא בסדר, כי הרגלנו אותה שיד שמאל מתפקדת'. הסברתי שעדיף לרכוב עם יד אחת מאשר לרכוב רכון על הכידון. הם רצו לחשוב על זה. אחרי כמה דקות, תם אמרה 'אני הולכת על זה' - והיום, שבע שנים אחרי, היא רוכבת איתי פעם בשבוע 25 קילומטר. 

"היא הייתה הפרומו למסע האופניים העממי של עמותת אתגרים, והיום היא אפילו מתחילה לדווש עם הרגל הנכה."פשוט אי אפשר להאמין איזו תותחית היא! היו הרבה פעמים שנפלנו, התרסקנו, ותם נפצעה, התעלפה, אבל לא וויתרה - נהפוך הוא, אפילו כשרציתי לרוץ להביא עזרה ראשונה היא הייתה אומרת 'עזוב, חבל על הזמן של השיעור'. היא ההוכחה שגם אדם בעל מוגבלות פיזית, שלא העלה בדעתו שיוכל ליהנות מרכיבה, יכול להתעקש ולהצליח".? 

מעבר לרכיבה, ממש כמו ב"זן ואומנות אחזקת האופנוע",? אפשר ללמוד מיוסי קט ותלמידיו עוד כמה שיעורים חשובים לחיים - במיוחד אם אתם אנשים בריאים שנוהגים לקטר מדי פעם. "קודם כל למדתי שהאמירה הבנאלית 'העיקר הבריאות' היא פשוט נכונה",? מודה קט עצמו, וכשרואים את הצעירים הפגועים המתגברים על אלפי קשיים, ורוכבים בשמחה אל המרחבים ומביטים קדימה - הלב מתרחב, ומתחילים לקבל קצת פרופורציות על החיים.